ממזר הוא ילד אשר נוצר תוך כדי ביצוע ניאוף או גילוי עריות. הנושא מוזכר בתנ"ך, בספר דברים: "לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'". גם אם משמעות המילה המקורית אינה ידועה, החליטה הרבנות, לאחר דיונים רבים כי מי שיקרא ממזר, הוא מי שהגיע לעולם מיחסי ניאוף או גילוי עריות, לדוגמא: צאצא של אישה נשואה וגבר שאינו בעלה או של אח ואחותו וכאשר נכתב "לא יבוא לו בקהל ה'", הכוונה היא שלא ניתן לממזר או ממזרה – להינשא.

על פי ההלכה היהודית, מלבד פסילות לנישואין, לא סובל ה"ממזר" מהגבלות הלכתיות כלשהן. אדם כזה יכול עדיין לרשת את הונו של אביו מולידו וההתייחסות לממזר, כילד לא חוקי, בהגדרה, אינה משנה על פי ההלכה היהודית.

העובדה כי ילד תמים, נענש ללא ביצוע כל פשע, הייתה לאורך השנים בעיה תאולוגית ומוסרית חמורה. ברמה המעשית, ההתייחסות ההלכתית מביעה את דאגתה לגבי ריבוי ממזרים, אשר תגרום לפיצול בחברה היהודית, כאשר חלק אחד מהחברה, ייאסר בברית הנישואים על החלק האחר. עקב בעיות אלה יש נטייה מובהקת לאורך ההיסטורית הנישואין היהודית, לגלות סעד משפטי כדי למנוע מהכרזה של מי שהתגלה כממזר.

במדינות שבהם מקובל להנשא בנישואים אזרחיים, אין זה יוצא דופן עבור אישה אשר התגרשה בגירושין אזרחיים, להנשא שוב, ללא קבלת גט, כפי שמחייבת ההלכה. באופן טכני, כל ילדיה, אשר יוולדו מנישואיה השניים, נחשבים כממזרים ולכן הסתרה והתעלמות מבעיה זו, היא הרבה יותר אקוטית מאשר בתקופה שבה נישואין או גירושין אזרחיים לא היו חלק מהאפשרויות הקיימות.

צריך לציין כי היהדות הרפורמית דוחה את כל רעיון הממזרות. הרבנות האורתודוקסית מקבלת עליה את חוקי ההלכה המסורתיים כלשונם, אך משתדלת לאמץ את הסעדים המוזכרים בתלמוד כדי למנוע את הטלת הכתם על מי שנחשב כממזר. אך עלייה וקוץ בה.

הגישה האנושית יותר והמודרנית, הפחיתה את מספר הממזרים, אך הגדילה את מספר הילדים שגדלים מבלי לדעת זהותם של אביהם. לא מדובר רק בבעיה של הצורך בזהות, אלא גם בנושאים כספיים רציניים. ילד שזהות אביו לא תתגלה, לא יאפשר לאם לתבוע מזונות עבור ילדה. בנוסף, עורכי דין רבים אשר עוסקים בתחום דיני משפחה, מאמינים כי המטרה העיקרית בגישה זו היא, להקל על הנצחת המבנה הפוליטי-יהודי שיפוטי, אשר אינו מבחין בין דת ומדינה ולא רק לדאוג לשלומו של הילד.