ישנם מיתוסים רבים הקשורים לתהליך הגירושין. מיתוסים אלה עלולים להטעות את אלה שרוצים להתגרש, ולהוביל אותם לתהליך ארוך, מסובך וחסר טעם ואף יכול להוביל לצעדים לא הכרחיים שלא יטיבו עם אחד מבני הזוג או עם שניהם.
הסיפורים האלה בדרך כלל עוברים מפה לאוזן, וכל אדם מספר לעצמו סיפור בנוגע לכך, ובדרך כלל הם לא מבינים או שיש להם הבנה שטחית בנושא, ולכן נוצר מצב שדברים אינם עומדים על דיוקם. ישנם מספר מיתוסים עקרוניים שיש להיזהר מהם וכמה לא מדוייקים:
- אישה שבגדה בבעלה לא תקבל אחריות הורית משותפת – הדבר אינו נכון, בית הדין אינו ממהר לקחת ילדים מאמם, אמא זה דבר חשוב ומהותי כחלק מחייו של הילד – מהילדות שלו ומהתהליך הבגרות שלו. ובוספו של דבר, בית הדין חושב על טובת הילד.
- אי קבלת חלק מהנכסים וההון עקב בגידה של האישה בבעלה – במידה ונמצא שאישה בגדה בבעלה, אין זה אומר שלא מגיע לה דבר מהנכסים ומהכסף שצברו.
- לנשים לא כדאי שהגירושים יתקיימו בבית הדין הרבני כי הוא לצידו של הגבר – לא ניתן לומר זאת חד משמעית, כל מקרה מקבל התייחסות אחרת מבית הדין הרבני ולעיתים אף ממולץ לאישה לגשת לשם ולא לבית דין לענייני משפחה.
- אי גביית מזונות מגבר שמרוויח משכורת מינימום – כל גבר מחויב לשלם מזונות, גם אם הוא מרוויח מינימום, בית הדין בודק איזה נכסים וכסף נוסף יש לו, והאב לא יכול להתחמק מתשלום המזונות.
- גבר שמשתכר פחות משאשתו לא ישלם מזונות – גם נקודה זו בהקשר של המזונות אינה נכונה. האב חייב לספק לילדיו את הצרכים עד גיל 18. עם זאת, מגיל 15, ניתן לעשות איזון משאבים ולבדוק את ההכנסות של שני ההורים ולפי כך לשלם. בין הגילאים 21-18, יעברו מזונות חלקיים (כשליש מהמזונות שהיו) ישירות לילד.
- זוג שהתחתן נישואים אזרחיים לא יצטרך להתגרש ברבנות – הדבר אינו נכון, כל עוד בני הזוג יהודים הם יתגרשו בבית הדין הרבני. ההבדל בין זוג שהתחתן נישואים אזרחיים לכאלה שכן התחתנו ברבנות, הוא שהראשונים יעברו תהליך קל יותר של גירושים ופחות מסובך.
- בעלות על דירה מכספי מתנה שקיבל אחד הצדדים – זה שאחד הצדדים קיבל במתנה נכס כל שהוא או כסף שבאמצעותו בני הזוג קנו דירה, אין זה אומר שכאשר הם יתגרשו אז זה שקיבל את המתנה יקבל את הדירה. כל עוד, אין רישום במנהל המקרקעין שהנכס שלו, אז הוא של שני בני הזוג, אלא אם כן הם חתמו על הסכם ממון שאומר אחרת.
- אישה חייבת במזונות כמו הגבר – אם מודבר בשני יהודים ולא בנישואי תערובת, אז האישה אינה חייבת במזונות כשם שחייב הגבר. האישה חייבת להשתתף רק בצרכים עודפים ולא בצרכים אלמנטריים ובסיסיים.