מרוץ סמכויות הוא מונח שנולד מכורח המציאות המשפטית במדינת ישראל. בעצם מדובר בסוג של טקטיקה שבה משתמשים בני זוג בכדי להשיג זכויות מסויימות במהלך הגשת תביעת גירושין בערכאה משפטית מסויימת. האפשרויות העומדות בפני הצדדים היא לפתוח תיק גירושין בשתי ערכאות שיפוט שונות, היות והסמכות המשפטית הוענקה ל-2 בתי דין: בית הדין הרבני ובית המשפט לענייני משפחה.

באופן כללי, לכל ערכאה משפטית יש את הגישה שלה וישנם הבדלים בין שני הערכאות:

בביהמ"ש לעניני משפחה ניתן לדון בכל הנושאים הקשורים למשפחה, על פי מערכת השיפוט הישראלית ובגישה חילונית. דהיינו, תוך תשומת לב לנושא הילדים וטובתם ולזכויות האישה. ביהמ"ש לענייני משפחה נוטה להיות יותר ליברלי.

בביה"ד הרבני הדין הוא על פי החוק העברי הדתי, אשר בד"כ נוטה לכיוון טובת הגבר. השיפוט של ביה"ד הרבני הוא שמרני יותר.

כדי להבין את ההבדלים, נתייחס לתביעת המזונות, שהיא חלק עיקרי מהסכם הגירושין: בתביעת מזונות, נוטה למשל ביה"ד הרבני לפסוק מזונות נמוכים יותר מאשר ביהמ"ש לעניני משפחה – מה שאומר שעדיף לגבר לפתוח את תיק הגירושין שלו, במקרה הזה, בביה"ד הרבני, אך עליו לעמוד בתנאים מסויימים, כדי שהאשה לא תבקש לטעון לחוסר סמכות:

1. על הגבר המגיש את התביעה, להוכיח כי באמת מעוניין בגירושין, עפ"י עדותו ותצהיריו המצורפים לכתב התביעה. במידה ולא יוכל להביע כנות לגבי תביעתו, היא עלולה להידחות.
2. כריכה כדין – הגבר צריך לוודא כי התביעה אותה הגיש מדוייקת ומפורטת, בנוגע לכל עניניו הכלכליים. גם במקרה של חלוקת רכוש וגם לעניני הכנסותיו.
3. הבעל צריך להוכיח כי תביעת הגירושין בביה"ד הרבני דווקא, בוצעה בתום לב ולא מכיוון שרצה למנוע מזוגתו לפתוח מבת זוגו לפתוח את התיק בביהמ"ש לעניני משפחה.

אציין כי יש עורכי דין הטוענים כי עצם ה"ריצה" לסמכות, גורמת לנזק ומחריפה את המשבר והמאבקים בין בני הזוג. עוד יותר קיימת טענה כי הילדים נפגעים קשות מהעובדה שמרוץ הסמכויות מלבה את האש, אשר קיימת בין ההורים ולא תמיד "טיפול" פותר את הבעיות שנובעות מההליך הזה. עורכי הדין המתנגדים לנושא מרוץ הסמכויות בעצם מציעים כי בני הזוג יעדיפו את אופציית הגישור, על כניסה למלחמה במרוץ הסמכויות.