לעיתים לאחר אישור הסכם גירושין, אחד מהצדדים בוחר שלא לקיים את התחייבויותיו וכך בעצם הפרת התחייבויותיו הוא גורם נזק לצד השני.
לעיתים בני הזוג פונים לגירושין בהסתמך על העקרונות אותן גיבשו בהסכם הגירושין.
אי מילוי תנאי מההתחייבויות אשר נחתמו בהסכם הגירושין או הסכם גישור גירושין מהווה הפרת חוזה לכל דבר ועניין ואולם, הסכם גירושין אשר מאושר על ידי בית המשפט לענייני משפחה ומקבל תוקף של פס"ד אינו חוזה "רגיל" אלא בעל מעמד גבוה יותר לאור אישורו של בית המשפט ובחינתו את ההסכמות אשר גובשו על ידי הצדדים.
על הסכם הגירושין חלות במקביל דרישות חוזיות מכח דיני החוזים ובנוסף, מכח מעמדו כפסק דין, חלות עליו במקביל דרישות דיוניות בהתאם למעמדו כפסק דין של בית משפט. כפילות זו למעשה משליכה באופן ישיר על אכיפתו של הסכם הגירושין ואף על האפשרות לבטלו.
הלכה למעשה מטרת עצם אישורו של הסכם הגירושין ע"י בית המשפט הינה להבטיח את גמירות דעת הצדדים ולוודא כי ההסכם לא נחתם תחת כפייה ו/או לחץ פסול, השפעה בלתי או הוגנת וכד'.
ניתן להגיש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה לאכיפת הסכם הגירושין בכל עת שמתרחשת הפרת הסכם גירושין. תקיפת הסכם גירושין מחייבת טעם מיוחד ומובהק אותו על הצד המתנגד לאכיפת הסכם הגירושין לפרוש בכתב תביעתו.
הפסיקה דנה רבות באפשרויות התקיפה של הסכם הגירושין שאושר ע"י בית המשפט ואולם, לאורך כל הפסיקה ניכר כי בתי המשפט לא ששו לפגוע בערך העליון של סופיות ההתכתשות בין כותלי בית המשפט המאפיינת את מרבית הסכמי הגירושין, אשר מהווים לכשעצמם הסדר סופי לסכסוך שבין הצדדים ועל כן הפסיקה אינה מאפשרת הקלות לכל דורש המבקש לבטל הסכם גירושין או לא לאפשר אכיפת הסכם גירושין.
צד המתנגד לאכיפת ההסכם יכול לתקוף את ההסכם משני מישורים: אחד- מהמישור הדיוני/שיפוטי והשני מהמישור ההסכמי.