מזונות ילדים, תקציר הפרקים הקודמים

במשך עשרות שנים מרבית תיקי הגירושין בישראל הסתיימו בחלוקת זמני שהות של הורה משמורן (לרוב, האמא) והורה שמקבל "הסדרי ראיה" ובד"כ פוגש את הילדים פעמיים בשבוע וכל סופ"ש שני (לרוב, האבא). אולם הזמנים השתנו והחברה הישראלית השתנתה גם כן.

עם השנים חלה מגמה של הסדרי שהות שווים מתוך רצון של האבות להיות מעורבים בחיי ילדיהם אחרי הגירושין ובמקביל רצון של האמהות להגשים את עצמן עם קריירה וחיים עצמאיים. תחת התפאורה הזו הפכה אחריות הורית משותפת כמעט לברירת מחדל.

המגמות השפיעו על מזונות הילדים אשר לפי הדין הדתי בישראל חלים על האב כמעט באופן מוחלט. בוודאי כשהילדים קטנים אך במידה רבה גם לאחר מכן.

אט אט, בצד השינויים החברתיים, בתי המשפט הפחיתו את דמי המזונות במקרים המתאימים של הסדרי שהות שווים ומשכורות זהות. בד"כ בקביעה של 25% או 30% מזונות בלבד.

ביולי 2017 נפל דבר והתקבל לראשונה פסק דין תקדימי בבית המשפט העליון שבו המזונות בוטלו לחלוטין (ע"מ 919/15) בהתקיים שלושה תנאים מצטברים – ההכנסות של ההורים שוות יחסית, הילדים הינם מעל גיל 6 וזמני השהות שווים. מאז פסק הדין בעליון, התקבלו פסקי דין ברוח זו גם בבתי משפט אחרים ובערכאות נמוכות.

הפסיקה הביאה גם לשינוי מושגי באופן החישוב של הוצאות הקטין לטובת קביעת המזונות. נקבע שבכל הנוגע לילדים מעל גיל 6, יש לחלק את הוצאותיהם לשתי קטגוריות:

• הוצאות תלויות שהות – הוצאות זהות שדרושות לקיום היומיומי של הילד אצל כל אחד מההורים.
• הוצאות שאינן תלויות שהות – הוצאות שלא קשורות לשהות אצל הורה כמו בגדים, חוגים, טיפולים רפואיים וכו'.

היות שבד"כ יש הורה אחד ש"מנהל" את ההוצאות שלא תלויות בשהות, הדבר בא לידי ביטוי בקביעת המזונות. לרוב זה יהיה ההורה שכבר עשה את "התפקיד" של המטפל העיקרי לפני הפרידה, אולם בהעדר תקשורת אפקטיבית או במקרים של מחלוקות, אפשר לקבוע מנגנון אחר.

שוויון בנטל המזונות?

כיום, אם זמני השהות שווים, שני ההורים נושאים במזונות הילדים והחובה לא מוטלת עוד על האב בלבד. אחריות ההורים הינה שווה וגובה התשלום שיוטל על כל אחד מהם תלוי במצבם הכלכלי. החל מרמת הכנסה מעבודה וכלה בקיומם של נכסים מניבים אחרים.

התקדים מיולי 2017 הפך לסטנדרט ויוצר מציאות צודקת יותר, נכונה יותר ומתאימה יותר לישראל של ימינו. הוא הביא לסיום מצבים אבסורדיים שבהם אבות שילמו מזונות גבוהים למרות שהשכר של האם היה דומה או אפילו גבוה משלהם. הרציונאל מאחורי השינוי הזה נשען למעשה על שלושה נימוקים מרכזיים – אחריות הורית משותפת, עקרון השוויון וטובת הילד.

יצירת שוויון בין האב לאם

בית המשפט העליון הסביר שמה שהיה נהוג עד ליולי 2017 היה הסדר מפלה שהתבסס כמעט באופן עיוור על הבחנה מגדרית שלא רלוונטית עוד. כלומר, הסדר שהתאים לימים שבהם אמהות היו "הורה משמורן" ונשאו במרבית נטל גידול הילדים.

אם בעבר האב היה המפרנס הבלעדי או העיקרי והאם הייתה תלויה בו כלכלית, הרי שכיום מרבית הנשים עובדות ומפתחות קריירה משגשגת ועצמאות כלכלית. לכן, קבע בית המשפט העליון, שני ההורים צריכים לשאת במזונות.

טובת הילד = שוויון בנטל

נימוק נוסף הוא עיקרון זהב בגירושין או בפרידה – עיקרון טובת הילד. בשונה מזמני שהות שאינם שווים שבהם יש לילדים בית עיקרי אצל האם והם פוגשים את האב לפרקים קצרים, הרי שבזמני שהות שווים הילדים נמצאים אצל כל הורה מחצית מהזמן. יש להם חדר בכל בית וחיים שלמים גם אצל האמא וגם אצל האבא.

לשם כך, שני ההורים זקוקים למשאבים המתאימים וככל שהוטלה על האב בלבד חובת המזונות, היא מדללת באופן משמעותי את היכולת שלו לספק לילדיו את מלוא צרכיהם. טובת הילד דורשת אפוא את חלוקת הנטל בדמי המזונות בין שני ההורים.

מזונות בהסכם גירושין או בהליך משפטי?

מזונות ילדים יכולים להיות מוסכמים בהסכם גירושין שיובא לאישור בית המשפט. על פי רוב מדובר ב"דרך המלך" שכן קביעת מזונות בהסכמה מייתרת את הדיונים המשפטיים, חוסכת זמן וכסף, ויכולה להביא למנגנון מדויק בהתאם לנסיבות.

אין משפחה שדומה לרעותה, אין הורים שזהים לאחרים,  ואין ילדים שהם אותו הדבר. היות שהסכמים שקשורים לילדים מחייבים את אישור בית המשפט, אשר יבדוק שהם תואמים את החוק והפסיקה, אין גם חשש שהסכם גירושין יביא לאפליה וניצול של אחד הצדדים על ידי "הישגים" במזונות. בפרט באקלים של אחריות הורית משותפת.

כלומר, ככל שהמצב מאפשר זאת כדאי להסכים על מזונות ילדים במסגרת מו"מ. במידה שזמני השהות שווים או כמעט שווים, יש להביא את זה לידי ביטוי בקביעת המזונות.