האם ילד שמסרב להיפגש עם אביו או אמו לאחר הגירושין יכול להיות מוגדר בתור "בן מורד" והאם ההגדרה הזו תהיה עילה להפחית/לבטל את המזונות? האם אפשר לחייב מפגשים בין הצדדים לפני שהחוט יינתק לעד?

גירושין עם ילדים הם אף פעם לא עניין פשוט. במיוחד אם מערכת היחסים של הילדים עם אחד מההורים עולה על שרטון. במקרים קיצוניים ההורה יכול לבקש מבית המשפט להכריז על הילד בתור "בן מורד" שמסרב לקיים איתו קשר והכרה כאמור יכולה להיות בסיס להפחתה או שלילה של מזונות ילדים (באופן זמני, קבוע או מותנה).

הגישה שלנו לגבי "בן מורד"

במשרד עורכי דין אמיר זבולון שמתמחה בתחום דיני המשפחה מזה כ-20 שנה, אנחנו נדרשים לעתים קרובות לסייע בסוגיות אלה. בין אם בייצוג ההורה שמתמודד "המרידה" ובין אם בעמידה לימין ההורה השני. בכל תיק ותיק חשוב לנו בראש ובראשונה לעמוד על טובת הילד. מתוך ניסיון של שני עשורים אנחנו פועלים ללא ליאות לברר את הכל לפרטי פרטים, למשל:

• האם (באמת) מדובר בסירוב מוחלט?
• מה העילות לסירוב והאם הן אולי מוצדקות (למשל, אלימות)?
• מי הגורם שמחולל את האירוע (הילד או אולי דווקא אחד מההורים הוא זה שמושך בחוטים)?
• מה תהיה ההשפעה של הליך כאמור על הקשר בין הילד להורה?
• האם יש פתרונות אפקטיביים לפני שהולכים "על כל הקופה" (תרתי משמע)?
• עד כמה הבגרות של הילד משפיעה או לא משפיעה?

שימו לב: הניסיון מלמד שמעבר למלוא הידע המשפטי בחוק ובפסיקה, רק הבנה מלאה של הסיטואציה תוכל להוביל לפתרון הנכון. כל זאת מתוך עיקרון טובת הילד שהוא אבן הראשה של דיני המשפחה.

שלילת מזונות מבן מורד, ממש לא כברירת מחדל

ההוראה החוקית שמאפשרת שלילת מזונות מ"בן מורד" נמצאת בסעיף 9 לחוק לתיקון דיני המשפחה (מזונות), התשי"ט-1959. סעיף שקובע שבית המשפט רשאי "לפטור אדם מחובת מזונות, כולה או מקצתה, מחמת התנהגות מחפירה שהזכאי במזונות התנהג כלפיו" (ההדגשות לא במקור).

המושג המרכזי כאן הוא "התנהגות מחפירה" והפסיקה נתנה לו פרשנויות רבות לאורך השנים. הדברים תמיד תלויים בנסיבות, בהקשר ובמערכות היחסים של הצדדים המעורבים.

חשוב להדגיש ששלילת מזונות היא צעד חריג. בתי המשפט לא נוטים להטיל אחריות על קטינים, גם אם הם בוגרים ואפילו אם הם לכאורה מודעים למעשיהם. במאמר מוסגר נציין שיש בהחלט הבדל בין סרבנות של ילד בן 7 לסרבנות של בן נוער רגע לפני סיום תיכון.

בית המשפט העליון קבע ששלילה של מזונות מילד היא "צעד קיצוני וחריף" שעדיף להימנע ממנו אלא אם קיימות "נסיבות יוצאות דופן". בדרך כלל יעמדו על הפרק השיקולים הבאים:

• מקרים קיצוניים בלבד – כפי שצוין, רק בנסיבות חריגות ביותר.
• אחריות ההורה "הנמרד" – מה מידת האחריות של ההורה המסורב? עד כמה הוא פעל לחידוש הקשר או תיקונו?
• אחריות ההורה השני – האם יש כאן תופעה של "ניכור הורי" שבה ההורה מסית את ילדיו נגד בן/בת זוגו לשעבר?
• נזק לעתיד – האם שלילת המזונות עלולה לפגוע בקשר בין הילד להורה? האם השימוש "בשוט הכלכלי" הוא מתאים בנסיבות המדוברות?
• צרכי הקטין – האם שלילה של המזונות עלולה לפגוע בסיפוק צרכי הקטין?

מה קורה במצב של ניכור הורי?

מקרים רבים של "ילדים מורדים" נובעים מהתנהגות של אחד מההורים שמייצר "ניכור הורי" כלפי בן/בת זוגו לשעבר. בתי המשפט מגדירים ניכור הורי בתור מצב שבו "סרבנות הקשר היא תוצר של התנהגות מסיתה של ההורה האחר, כאשר היא אינה מושתתת על סיבה ממשית ומוצדקת" (קישור לפסק הדין)

לא ניכנס כאן לכל ההיבטים של הניכור ההורי אבל נדגיש שבתי המשפט יכולים, במקרים קיצוניים, לקבוע סנקציות נגד ההורה המנכר. כולל אפילו העברת השהות של הקטינים לצד השני.

האם אפשר לחייב קשר עם הקטין "המורד"? בד"כ התשובה היא "כן". המערכות הישראליות מציעות פתרונות אפקטיביים כמו קביעת מועדים לקיום מפגשים במרכזי קשר תחת ליווי מקצועי של עובד/ת סוציאלי/ת ואפילו דיווח לבית המשפט. לעתים תכופות בית המשפט משתמש בכלים האלה.

מה הסיטואציה לגביכם? את התשובה תוכלו לקבל רק לאחר קבלת ייעוץ משפטי מדויק, ממוקד ומקצועי. ייעוץ שיינתן בכפוף לבחינת מלוא הנסיבות שעומדות על הפרק עם שיקוף המצב לאשורו וללא פילטרים מלאכותיים.