הסכם ממון הוא הסכם משפטי בעל אופיי ייחודי, הן מפאת הצדדים לו שהם בני זוג והן מפאת זאת, כי הסכם זה טעון את אישורו של בית המשפט, על מנת שיהיה לו תוקף משפטי מחייב. זאת בשונה מהסכמים אחרים, אשר נכנסים לתוקפם מרגע חתימת הצדדים על ההסכם.

דיני החוזים חלים על הסכמי ממון, אולם, העובדה כי הסכם ממון עובר את בחינתו של בית המשפט, משפיעה מאוד על האפשרות של ביטול הסכם ממון. אין פירוש הדבר כי הסכמי ממון חסינים מפני ביטול, אלא כי יש צורך בטעמים כבדי משקל, על מנת להצדיק את ביטול ההסכם. מדוע?

ראשית, משום החזקה כי צדדים אשר חתמו על הסכם, עשו זאת מתוך כוונה מלאה לקיימו. כלל זה מתקיים על אחת כמה וכמה במקרה של הסכם ממון, אשר במסגרת הליך אישורו בבית המשפט, מוודא השופט כי בני הזוג חתמו מרצונם על ההסכם וכי הם מבינים את משמעותו ואת התוצאות הנובעות ממנו.

שנית, הסכם אשר קיבל תוקף של פסק דין הוא בעל מעמד מיוחד ופתיחת הדיון מחדש בו, מפרה את עקרון סופיות הדיון – עקרון מרכזי בשיטת המשפט בישראל. האם פירושו של דבר הוא כי משקיבל הסכם ממון את אישורו של בית המשפט, לא יהיה ניתן לבטלו?

יחד עם זאת ולמרות כל האמור לעיל, ביטול הסכם ממון הוא אפשרי אם מבקש הביטול הוכיח כי נפל פגם בהסכם, המצדיק את ביטול ההסכם, כולו או חלקו. למשל, אי מילוי חובת תום הלב. דיני החוזים מחייבים צדדים לחוזה לפעול בתום לב במהלך משא ומתן לקראת כריתת החוזה וחובה זו כוללת גם חובה לגילוי נאות. על כן, אם מתברר בדיעבד כי צד להסכם לא פעל בתום לב ו/או הסתיר עובדות מהותיות מן הצד השני, הרי שקמה עילה לביטול החוזה.

חשוב לציין, כי ביטול הסכם ממון בעילות אלו, יאושר רק כאשר חוסר תום הלב היה משמעותי מאוד ובמקרה של הסתרת עובדות, אלו צריכות להיות עובדות בעלות חשיבות ורלוונטיות רבה להסכם ולא פרטים שוליים.

ביטול הסכם ממון יכול להיות גם בעילה של טעות. זהו מצב שבו אחד מבני הזוג התקשר בהסכם עקב טעות, אשר סביר להניח כי לולא אותה טעות, לא היה מתקשר בהסכם. זאת בתנאי כי הצד השני ידע על הטעות או היה עליו לדעת עליה. בהקשר זה חשוב לציין, כי בית המשפט לא יבטל הסכם ממון בשל טעות, אם ניתן לקיים את ההסכם בתיקון הטעות.