כאשר אחד מבני הזוג בוחר להגיש תביעה לגירושין, ישנם מקרים שבהם בן הזוג השני מסרב. לעיתים מתגלה כי בעצם סרבן הגט אינו מסרב מסיבות הקשורות ללב או לרגש, אלא רק כדי להשיג יותר בתביעת הגירושין – “סחטנות גט”.
הזמן שבו מוגדר אדם כמסורב גט, הינו כשנתיים לאחר שהוגשה בקשת הגט לביה"ד הרבני.
טקס הגט עצמו הוא חלק מההלכה הדתית/יהודית במדינה ופתיחת תיק נעשית ברבנות. במקרים בהם מעוניין אחד מבני הזוג להתגרש, עליו להביא עילות גירושין, אשר יאפשרו לביה"ד לבצע גט בכפייה, על פי צווים הלכתיים. אך ההלכה אינה מתייחסת במקרים מסויימים לגבר ולאישה באותו הדין.
אישה מסורבת גט, אינה רשאית לאף גבר אחר, עד קבלת הגט ואילו גבר מסורב גט, יכול אפילו לקבל אישור לנישואים שניים, גם אם זוגתו אינה מעניקה לו גט. בנוסף, אישה המסרבת להעניק גט לבעלה, רשאית לקבל מזונות, כל עוד היא נשואה לו בברית הנישואין. עבור אישה אשר לא מקבלת גט, החיים הופכים לקשים הרבה יותר מאשר לגבר. היא תישאר עגונה ולא תוכל לנהל חיים זוגיים אחרים, על פי הדין ההלכתי ובנוסף, במידה והיא מביאה ילד לעולם מגבר אחר, הוא ייחשב כממזר.
ביה"ד הרבני משתמש בסמכותו במספר דרכים, כדי להביא לסיום של נישואין, כאשר קיים מקרה של סרבנות גט מאחד הצדדים:
- הפעלת של צווים כנגד הסרבן, כגון: שלילת חידוש רשיונו; חסימת חשבונות הבנק שקיימים על שמו; עיכוב יציאה מן הארץ; מניעת האפשרות להתקבל כעובד למוסדות ציבוריים; גינוי של הקהילה הדתית בה הוא חי ועוד.
- במקרים חמורים עוד יותר, יכול ביה"ד הרבני לבקש אישור מיוחד אף להביא את הסרבן למאסר.
- ישנם מקרים אשר בהם סרבן או סרבנית הגט מגישים תביעת נזיקין לביהמ"ש, כדי לקבל פיצויי בגין עוגמת הנפש הרבה, אשר נגרמה להם בתקופת היותם מסורבים ולעיתים הם אכן מקבלים פיצויים, בהתאם לתביעתם, כאשר היא נבחנת ע"י ביהמ"ש.