עובד או עובדת בתחום ההיי טק משתלבים בחברת סטארט-אפ וחולמים על היום בו היא תגיע אל האקזיט המיוחל, כך שהאופציות שבידיו יהפכו לסכומים משמעותיים.

הם משקיעים את מיטב מרצם בעבודה, עובדים שעות ארוכות, לפעמים אל תוך הלילה ולפעמים בחו"ל. לאורך כל הדרך הם מקבלים תמיכה מבן או בת הזוג, שמצידם מאמינים ומדמיינים בדיוק כמו העובד/ת את חיי המשפחה ביום שאחרי הכתבה ב"כלכליסט" או "דה-מרקר".

בשלב מסוים, היחסים בין הזוג עולים על שרטון, והם פונים להליך גירושין. האם בן/בת הזוג של העובד/ת יהיו זכאים לקבל מחצית משוויין של האופציות, במידה שהאקזיט יגיע גם שנים לאחר הפרידה, או שמא יש להעריך את שווי האופציות במועד הגירושין, ולאזן אותן כך שתהיה הפרדה רכושית מוחלטת בין הצדדים? התשובה מיד, אך קודם כל – הסבר קצר.

אופציות ומניות – נכסים לכל דבר

הבסיס לחלוקת רכוש בגירושין/בפרידה מצוי בסעיף 5(א) לחוק יחסי ממון בין בני זוג, תשל"ג-1973, אשר קובע שעם פקיעת הנישואין "זכאי כל אחד מבני הזוג למחצית שוויים של כלל נכסי בני הזוג" (למעט נכסים מסוימים, כמו לדוגמה נכסים שהיו שייכים לאחד מבני הזוג טרם הנישואין, אשר אינם חלק מהמשוואה).

במילים אחרות, כאשר בני זוג מתגרשים (וכאשר ידועים בציבור נפרדים), כל אחד מהצדדים זכאי לקבל את מחצית מהשווי של הנכסים שנצברו במהלך החיים המשותפים. היות שאופציות ומניות הן בהחלט "נכסים", חלוקתן בגירושין או בפרידה היא מובנית.

בישראל של שנת 2020, המהווה בית לכ-6,000 חברות היי-טק, זוגות מתרגשים רבים מתמודדים במסגרת חלוקת הרכוש ואיזון המשאבים עם נושאים של שיתוף במניות ואופציות אשר נמצאות בבעלות אחד מבני הזוג. מציאות החיים מלמדת כי מניות ואופציות יכולות להיות בעלות ערך רב בתוך מצבת הרכוש המשפחתית, אך חרף כך – אופן חלוקתן איננו תמיד ברור. בנוסף – דין מניות איננו כדין אופציות, ודרך הפעולה בכל אחד מהמקרים הינה שונה.

חלוקת מניות בגירושין

בכל הנוגע לשאלה איך מחלקים מניות בגירושין, התשובה משתנה בהתאם לשורה של פרמטרים. לדוגמה, נשאלת השאלה, האם מדובר בחברה פרטית או בחברה ציבורית. במידה שעסקינן בחברה פרטית, האם לפנינו עסק משפחתי שבו אחד מבני הזוג הוא הבעלים של 100% ממניות החברה, ואז המניות אינן רק בעלות שווי נוכחי, אלא הן גם מקור ההכנסה הצפוי לעתיד ולשנים רבות קדימה.

כמו כן, עולה באופן תדיר השאלה, האם לבקש את חלוקתן של המניות כמניות, או להעדיף את קבלת שווין בכסף.

אל השאלות האלה מתווספות סוגיות נוספות הנגזרות מהנסיבות, ואשר המענה אליהן צריך לצפות פני עתיד. למשל, אם מדובר על חלוקת מניות כמניות בחברה פרטית, רצוי שבן הזוג "שמקבל" את המניות יגן על עצמו מפני עמדת מיעוט מול בעלי המניות האחרים, שיהיו יכולים בהמשך לפעול כנגד האינטרסים הכלכליים שלו (עד כדי דילול מניותיו, הברחת כספי חברה, הברחת רווחים וכו').

כך או כך – הדברים ברורים. מניות הן נכס לכל דבר שניתן לחלק אותו במסגרת הגירושין בין בני הזוג. אופן החלוקה משתנה דרמטית ממקרה למקרה, ודורש בחינה משפטית מדוקדקת, המלווה לעתים בחוות דעת כלכליות.

חלוקת אופציות בגירושין

לגבי חלוקת אופציות בגירושין, הסיפור הוא אחר. אופציה הינה נייר ערך שעובד מקבל מחברה כאפשרות ("אופציה") לרכוש מניות בעתיד, במחירים קבועים ובמועדים נתונים.

אולם אופציה היא לא נכס נזיל. מימושה תלוי בתקופת הבשלה, אשר מתחילה עם הקצאת האופציה ומסתיימת במועד המימוש. אופציות אשר טרם "הבשילו" נקראות בשפה המקצועית "non vested options", ואילו אופציות שהבשילו נקראות "vested options". זוהי הבחנה חשובה אשר משפיעה על ההליך המשפטי בין בני הזוג. כמו כן, יש לזכור גם שהמטרות המגולמות במתן אופציות לעובדים אינן זהות בין חברה אחת לאחרת, ובשל הגיוון יש לבחון כל מקרה לגופו.

בישראל יש כאמור למעלה מ-6,000 חברות הזנק (סטארט-אפים) והמציאות לגבי האופציות הניתנות לעובדים השתנתה לבלי היכר. בעוד שכל עובד בענף יודע היטב שבמידה שהוא עוזב את החברה יהיה עליו להודיע בתוך תקופת זמן קצובה (בדרך כלל כ-90 ימים) על רצונו או אי-רצונו לממש את האופציות ולהפוך אותן למניות, הצעד הזה כרוך לעתים בהוצאה חד פעמית של עשרות או מאות אלפי שקלים.

דברי ימיו של ההיי טק הישראלי יודעים לספר על עובדים שעזבו "רגע לפני" ההנפקה והפסידו סכומי עתק, ואפילו על עובדים שנותרו "שבויים" בחברה מתוך תחושה ש"עוד רגע זה קורה".

זאת ועוד, ישנה התבגרות מסוימת בקרב היזמים הישראלים, אשר אינם ממהרים להימכר או למכור גם בחלוף 7-10 ממועד הקמה. בעיקר בשל הכסף הפרטי הרב שמממן את החברה מהקרנות. ראו למשל את עובדי מוביליי אשר המתינו להנפקת החברה כמעט 15 שנה. במילים אחרות, אופציות הן ממש לא "כסף על השולחן", וחלוקת אופציות בגירושין היא לא עניין של מה בכך.

לעתים ישנה גם מחלוקת כיצד מכריעים האם אופציות הן אכן נכס משפחתי בר-חלוקה? נהוג בעניין זה לנתח את תקופת העבודה אשר בעבורה הן ניתנו. האם לפנינו אופציות שניתנו על עבודה שבוצעה בעבר או מבוצעת בהווה, או שמא עסקינן באופציות שניתנו כתמריץ עתידי. כך יש לבחון במקביל את תקופת השיתוף הרלבנטית של בני הזוג (ממועד החתונה ועד למועד הקובע לאיזון), ועד כמה שתי התקופות הללו חופפות זו את זו.

במקרים מסוימים, עצם ההגדרה של האופציות היא עניין משפטי הדורש בחינה לפי פרמטרים כגון:

• האם האופציות המדוברות ניתנו כבונוס או כשכר?
• האם ערכן או היקפן היה קשור לאיכות ביצוע התפקיד בעתיד?
• האם מדובר באופציות שהוגדרו מתוך רצון למשוך לחברה כוח אדם איכותי?
• האם האופציות מותנות בהישארות העובד בחברה?

הסוגייה האחרונה שהוזכרה כאן, התניית האופציות בהישארות בעבודה, יכולה לעלות שאלות משפטיות מורכבות.

ניקח לדוגמה אופציות שהעבודה בעבורן בוצעה בעבר, אך מועד מימושן טרם הגיע ומותנה בהישארות במקום העבודה. ייתכן בהחלט שאם תקופת העבודה שבוצעה בעבר הייתה טרם הנישואין, אזי האופציות לא יהוו נכס בר חלוקה, ואילו אם תקופת העבודה הייתה במסגרת הנישואין, יהיה ניתן לשערך ולחלק אותן גם אם מימושן כרוך בתנאי עתידי.

ביולי 2017 התקבל בבית המשפט לענייני משפחה פסק דין תקדימי בנושא זה, אשר קבע כי ישנם מצבים בהם ראוי להמתין עם המועד של חלוקת שווי האופציות לעת המימוש בפועל. פסק הדין ניתן על ידי כב' השופט נחשון פישר (תמ"ש 28246-07-16) בבית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון, ואושר לאחר מכן גם בבית המשפט המחוזי וגם בבית המשפט העליון.

קבלת ייעוץ משפטי פרטני

המסר מהדברים ברור. חלוקת אופציות או מניות בגירושין היא איננה סוגייה רכושית פשוטה. מקרים זהים יכולים לקבל תוצאות שונות לחלוטין, וחשוב לזכור כי אופציות או מניות הן רק נכס אחד מתוך מכלול הנכסים של בני הזוג.

בין אם אתם מצויים בצד אשר המניות/האופציות בידיו, ובין אם אתם עומדים מנגד, חשוב מאד לפנות לקבלת ייעוץ משפטי בנושא. בפרט לאור העובדה שמניות ואופציות הן נכסים שערכן יכול להיות רב. לא אחת, הדיון בסוגיות הללו דורש לא רק את בחינתו ברמה המשפטית, אלא גם קבלת חוות דעת מקצועיות מטעם כלכלנים ואנשי מקצוע.