גט הוא מסמך הלכתי הנכתב מרצונו החופשי של הבעל המבקש לגרש את אשתו. הגט מסכם את מסכת הגירושין, את חייהם של בני הזוג כנשואים ומותיר להם לחפש בן או בת זוג חדשים ולהינשא בדת בשנית אם יבחרו. סידור הגט מתבצע בבית דין רבני על פי נוסח קבוע ונכתב בידי הבעל בלבד על גבי נייר קלף בעט דיו, לאחר שנכתב נמסר לאישה בנוכחות העדים והיא מוכרזת כמגורשת. גט גירושין אינו משמש הסכם גירושין ולמרות שצריך להיות מוסכם על שני בני הזוג ואינו תקף אם נכתב בכפייה לא מתפקידו לפרט את החלטת הזוג להתגרש, אלא להביע בפני בית הדין הרבני ובפני עדים המכירים את הבעל והאישה על רצונם להתרגש.

הליך הגירושין הוא הליך לא פשוט לשני הצדדים המעורבים ולא תמיד נובע מהסכמה של שני הצדדים לסיים את נישואיהם. במידה ובני הזוג לא מצליחים להגיע להסכם גירושין המוסכם על שניהם והם בוחרים לפתוח תיק בבית דין רבני או בבית משפט לענייני משפחה קיימת אפשרות בחזקת הדיין או השופט בהתאם לממצאים רלוונטיים ואופי המקרה, למשל אלימות במשפחה, לנקוט בצעדים משפטיים לעיכוב יציאתו מארץ, עיקול חשבון בנק ואף הבאתו למאסר כדי למנוע ממנו עיכוב מיותר ולא מוצדק להענקת גט גירושין. חשוב לציין שהצעדים המשפטיים יכולים להיות מופעלים כלפי כל אחד מהצדדים המעורבים אם הוחלט בבית המשפט כי אי מתן הגט או עיכובו אינו מוצדק.

הסכם שנחתם בגישור גירושין או בהסכמה אחרת של שני בני הזוג מפרט את חלוקת הרכוש המשותף ואחריות הורית משותפת אחרי שבני הזוג מתגרשים והוא המסמך התקף מבחינה משפטית באם אחד הצדדים לא מקיים את חלקו כפי שהוסכם בו. גט הגירושין משמש אישור תקף שבני הזוג אכן מגורשים על פי דת ומשמעותו פחות כמסמך שתוקפו משפטי לצורך תביעת גירושין, אלא יותר מהבחינה הדתית בה בני הזוג שהתגרשו והמדינה תכיר בהם שוב כפנויים יבחרו להינשא בשנית לא יתקלו בסירוב מתן אישור כשרות לנישואין מהרבנות וילדיהם יהיו יהודים כשרים ולא יוכרו כ"ממזרים" בדת שלא בצדק. סידור הגט אינו דבר שיש להקל בו ראש במיוחד כאשר סידור הגט הוא הצעד האחרון בדרך לסיום תהליך הגירושין ומשמעותו העתידית כה חשובה.

גט שנכתב בכפייה ולא מרצונו החופשי המוחלט של הבעל לא יתקבל בבית דין רבני והגירושין לא יקבלו תוקף, משמעות הדבר היא שבמידה וגט הגירושין אינו תקף בני הזוג למעשה עדיין מוכרים כנשואים כדת וכדין. אכיפת סירוב גט יכולה להתקיים אך ורק בצו בית משפט לענייני משפחה או בית דין רבני בנסיבות הקבועות בחוק העברי ובדיני משפחה שבעיקרם פגיעה בכבוד המשפחה, עקרות או סיבה אחרת שאינה מאפשרת הבאת ילדים משותפים במסגרת הנישואין, אי תפקוד במסגרת התא המשפחתי (אלימות, התמכרות) ונשים עגונות שהן נשים שבעליהן נעדרים מחייהן ואינם מוגדרים נפטרים במשך מספר שנים.