התרת עגינות

עגינות היא מצב של איש או אישה הנשואים כדת משה וישראל שאחד מבני זוגם נעדר ולא ידוע מקום הימצאו – אם הוא חי או מת, והם אינם יכולים להינשא בשנית. בעבר תופעת היעלמות הבעלים הייתה שכיחה ומונח העגינות התייחס לאישה בלבד אשר בעלה נעלם מסיבות שונות: היעדרות ארוכה מהבית לצורך פרנסה, שבוי מלחמה ועוד. בימינו התרחב מונח זה ומצב העגינות חל גם על הבעל כאשר אשתו נעדרת. עגינות יכולה להיגרם מסיבות רבות. העגינות בימינו עלולה להיות גם תוצאה של מקרים טראגיים: אבדן הכרה של אחד מבני הזוג והימצאותו במצב של תרדמת או אבדן שפיות של בן הזוג בעקבות מלחמה או תאונת דרכים. במקרים אלה אין בן הזוג כשיר לתת גט.

העגינות יכולה להיגרם מסיבות נוספות. אחת הסיבות היא סירובו של אחד מבני הזוג לתת גט. סרבנות גט היא מעשה מכוון הנועד לנקום בבני הזוג, לסחוט מהם כסף ולעתים אף להשיג עליהם שליטה מלאה – נפשית וחומרית. סרבנות גט מאמללת רבים בכך שבני הזוג הסובלים ממנה נמצאים במצב ביניים. מצד אחד הם גרושים, לכאורה, היות שברוב המקרים הם אינם גרים עם בני זוגם ואינם מנהלים עמו/עמה משק בית משותף. מצד שני, הם עדיין נשואים כחוק.

במקרים נדירים העגינות היא תוצאה של יבם שאלמנת אחיו מסרבת לבצע חליצה. לפי ההלכה היהודית, כאשר נפטר אדם ולא השאיר אחריו צאצאים, חייב אחיו לשאת את אלמנתו. אם האח והאלמנה אינם מעוניינים להינשא, חובה עליהם לבצע את טקס החליצה. במהלך טקס זה חולץ האח את סנדלו והאישה יורקת על הרצפה לפניו ואומרת: "ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו" ולאחר מכן אומרת "ויקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל". כיום החליצה אינה מקובלת ובית הדין הרבני אסר לייבם בארץ ישראל. אם הבעל נפטר, מחויבים אלמנת הנפטר ואחיו לבצע חליצה. כאשר יש סירוב מצד אחד הצדדים לבצע חליצה, רשאי בית הדין הרבני להטיל סנקציות על הסרבן. לפיכך, עגינות בגין סרבנות חליצה היא מקרה נדיר למדיי.

במהלך דורות רבים עסקו הרבנים בבעיית העגינות וניסו למצוא דרכים אפשריות להתירה. מצוות התרת האישה העגונה הייתה חשובה מאוד ומותר היה אף לחלל שבת בעבורה. הרבנים ניסו לאתר את מקום הימצאו של הבעל, להביא ראיות לכך שהבעל איננו בין החיים, לשכנע את הבעל לחזור לאישה או לתת לה גט וכדומה. גם כיום נוקטים בתי הדין הרבניים צעדים כנגד הסרבנים. הם מפעילים חוקרים פרטיים כדי לאתר את בני הזוג הסרבנים, אוספים מידע על מקום מחבואם ומשדלים אותם לתת גט בעזרת שוחד כספי מטעם תקציב בית הדין הרבני. דרך נוספת להתיר עגינות היא לנסות ולמצוא פסול בנישואי בני הזוג. בית הדין הרבני בודק האם בזמן הקידושים הביעה האישה במפורשות את הסכמתה להינשא, או שמא אינה הסכימה באמת ובתמים וניתן לפסול את הנישואים. כמו כן, בודקים הרבנים את העדים שנכחו בזמן טקס הנישואים והאם הם אינם פסולים לעדות.

לסיכום, ניתן לראות כי נושא העגינות הוא נושא בעייתי במדינת ישראל, ורבנים מנסים בכל יכולתם לעזור לבני זוג שנקלעו לצרה זו. בישראל מציינים את יום העגונה בי"ג באדר – תענית אסתר. ביום זה מתקיימת פעילות למען העגונות, ואנשים רבים ברחבי הארץ מנסים למצוא פתרון לסוגיה קשה זו.